הבשורה השתים עשרה

פסוק זה מתייחס לדמות נבואית שנבחרה ותועדה על ידי אלוהים אדירים. אם ניישם זאת על הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה), נמצא את הדברים הבאים:

ההצהרה שלו בתחילת הנבואה, "עבדי", ראויה לציון בהקשר זה, שכן אלוהים לא תיאר אף נביא כעבדו מלבד הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה).

יתר על כן, אלוהים תיאר את הנביא מוחמד (עליו השלום) כעבדו בפסוקים רבים בקוראן הקדוש, כגון אמרתו: "ואם אתם בספק לגבי מה שגילינו לעבדנו, הוציאו פרק כמוהו וקראו לעדיכם שאינם אלוהים, אם תדברו אמת." (קוראן ב':23)

ואמרתו: "מקודש הוא אשר לקח את עבדו בלילה ממסגד אל-חרם למסגד אל-אקצא, אשר סביבתו ברכנו, כדי להראות לו את אותותינו. אכן, הוא השומע, הרואה." (קוראן י"ז:1)

הנביא מוחמד (עליו השלום) תיאר גם הוא כעבד אלוהים, באומרו: "אני רק עבד, לכן אמור: 'עבד אלוהים ושליחו'."

באשר לאמירתו, "הנה עבדי אשר אני תומך בו", משמעות ה"תמיכה" היא שאני מסייע לו. זה אכן קרה, שכן ההיסטוריה מוכיחה שאלוהים תמך בו במהלך חייו בהעברת מסר האסלאם, וגם העניק לו ניצחון על אויביו. דתו התפשטה מזרחה ומערבה בזמן שיא, דרכו ודרכו הח'ליפים אחריו.

באשר לאמירתו, "בחירי אשר נפשי חפצה בו", פירוש הדבר שאלוהים בחר במוחמד מצאצאיו של ישמעאל בן אברהם (עליהם השלום). הנביא מוחמד (עליו השלום וברכה) אמר, בסיפור על עצמו, "אלוהים בחר בכיננה מצאצאיו של ישמעאל, והוא בחר בקורייש מכיננה, והוא בחר בבנו האשם מקוריייש, והוא בחר בי מבנו האשם". בחירה כאן פירושה בחירה.

באשר לאמירתו, "נפשי חפצה בו", פירוש הדבר שהוא אהב אותו מאוד. ידוע שאלוהים אוהב את כל נביאיו, אך הוא אוהב את השליחים הנחושים יותר מאחרים, דהיינו נח, אברהם, משה, ישוע ומוחמד. יתר על כן, אלוהים אוהב את אברהם ומוחמד יותר מאחרים, והוא אוהב את מוחמד יותר מאברהם, כי הוא הנביא האחרון שאלוהים שלח לכל האנושות, וחותם את מסריו עמו. שלום וברכה על כולם.

הביטוי "נתתי את רוחי עליו" מתייחס לירידת רוח הקודש, שהוא גבריאל, הגדול שבמלאכים, על הנביא מוחמד כדי להעביר לו את הגילוי, שהוא הקוראן הקדוש. אלוהים, הנעלה, אמר: "רוח הקודש הביאה זאת על לבך, [הו מוחמד], כדי שתהיה מהמזהירים, בלשון ערבית ברורה." (קוראן 26:193-195)

והוא, הנעלה, אמר: "אמרו, 'רוח הקודש הורידה זאת מאת אדונכם באמת כדי לחזק את המאמינים'." (קוראן 16:102) ביטוי זה (שמתי רוחי עליו) פירושו גם לתמוך בו בכוח וביכולת למלא את רצונו להפיץ את דתו, וזה אכן קרה, במיוחד בזמן הנוכחי, כאשר דת האסלאם מתפשטת במהירות על פני שבע היבשות לאחר התפשטות אמצעי התקשורת.

באשר לאמירתו "הוא יוציא את האמת לעמים", ביטוי זה מצביע על כך שנביא אציל זה יפיץ אמת וצדק לכל העמים, כלומר לכל האנושות. המסר שלו אינו ספציפי לעם מסוים. זה חל רק על הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה), משום שהוא הנביא היחיד שאלוהים שלח לכל העמים - ערבים ולא ערבים, לבנים ושחורים, בני ישראל ואחרים - כפי שאמר אלוהים יתברך: "ולא שלחנו אותך אלא כרחם לכל האנושות, נושא בשורה ומזהיר. אך רוב האנשים אינם יודעים." (קוראן 34:28).

זה שונה מישוע, משה, זכריה, יוחנן, יעקב ויצחק, שאלוהים שלח במיוחד לבני ישראל, ולא לכל אומות הארץ. בבשורת מתי (15:24), אמר ישוע, "נשלחתי רק לצאן האובדות מבית ישראל". *** בהצהרתו, "הוא יוציא את האמת לעמים", ישנה אינדיקציה לכך שתורתו של נביא זה היא האמת, וזה אכן המצב. לחוק שהביא הנביא מוחמד (עליו השלום) יש שישים מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מהחוקים שהביאו נביאים קודמים. מסיבה זו, הוגים מערביים בעלי אופקים ישרים תיארו את הנביא מוחמד כצודק ושוויוני.

באשר להצהרתו, "הוא אינו צועק, אינו מרים את קולו ואינו משמיע ברחוב", אלו תיאורים של הנביא (עליו השלום). עאישה, אשתו של הנביא (עליו השלום), נשאלה על אופיו של שליח האל (עליו השלום), והיא אמרה: "הוא לא היה מגונה ולא גס, וגם לא הרים את קולו בשווקים. הוא לא גמל רעה ברעה, אלא סלח וסלח."

למידע נוסף, עיינו בספר (מאפייני החוק האסלאמי) מאת מחברו מג'יד בן סולימאן אל-ראסי, המתפרסם באינטרנט.

באשר לביטוי "למקום מבטחים, האמת תצא", הפסוק מדבר על הופעתה וניצחונה של האמת, שהיא האסלאם, ועל כך שאלוהים יכין את תורתו ברחבי הארץ, ובכך יביא ביטחון. זה אכן קרה, ואנו רואים ששיעור הפשיעה במדינות מוסלמיות נמוך יותר מאשר בכל שאר המדינות.

והצהרתו המתארת ​​את הנביא שנובא מראש: "לא יתעייף ולא יכשל עד שיכונן אמת עלי אדמות". הצהרה זו מצביעה על עמידתו האיתנה של הנביא מוחמד (עליו השלום) בשמירה על האמת ועל כוחו בכך. זה אכן התגשם, שכן הוא לא מת עד שהאסלאם התפשט ברחבי חצי האי ערב. לאחר מכן, הח'ליפים אחריו הפיצו אותו ברחבי הארץ בזמן שיא. יתר על כן, הוא לא היסס בקריאתו לדתו וניהל מלחמות רבות, ונשאר ללא פגע למרות האתגרים והקשיים שעמם התמודד לאורך נבואתו.

הצהרתו, "ואלג'יריה ממתינה לחוקה", משתמשת במילה "אלג'יריה" כסמל לארץ שבה האסלאם ייושם. זה מתייחס לכל כדור הארץ, כי אין מקום על פני כדור הארץ שהאסלאם לא הגיע אליו או יגיע אליו. "אלג'יריה" כאן אינה מתייחסת למדינת אלג'יריה, שכן כדור הארץ כולו מוקף ומוחדר במים; למעשה, מדובר באוסף של איים.

למידע נוסף, אנו רואים כעת, דרך סטטיסטיקות של אונסק"ו (מבוסס באמריקה), שהאסלאם היא הדת הנפוצה ביותר, במיוחד לאחר התפשטות ערוצי הלוויין והמדיה החברתית. האסלאם אף חדר לבתי כלא, כנסיות, מקדשים ומקומות שבהם הפצתו אסורה - למעשה, לכל מקום שמדיה זו יכולה להגיע אליו.

האישור לכך שהנביא שאליו מתייחס הפסוק הוא הנביא מוחמד (עליו השלום) נמצא בפסוק שני פסוקים מאוחר יותר:

5 כה אמר אלוהים ה' בורא שמים ומפיץ, אשר פורש את הארץ ואת יבוליה, אשר נותן נשימה לעם עליה ורוח ליושביה.

פירוש:

אלוהים יתברך הוא בורא השמיים והוא אשר פרש את הארץ, וברא בתוכה את כל אשר צומח ממנה, כולל צמחים ויצורים. הוא נותן החיים (נשימה) והרוח לכל יושבי הארץ. מטרת הדבר היא להדגיש את כוחו למלא את הבטחותיו, ובמיוחד את שליחת עבדו, הנביא מוחמד (עליו השלום), כדי להביא את האמת, כפי שמצוין מדבריו בתחילת הפסוק: "כה אמר אלוהים ה'". משפט פתיחה זה מרמז על סמכות אלוהית ישירה.

הערה: האישור לכך שהנביא שאליו מתייחס הפסוק הוא אכן הנביא מוחמד מודגש עוד יותר בפסוק הבא, שם נאמר:

6. אני ה' קראתיך בצדקה; אחזיק בידך ואגן עליך. אכרתך ברית לעם ואור לגויים.

7. לפקוח עיני עיוורים, לשחרר אסירים מבית הסוהר, ואת היושבים בחושך מבית הסוהר.

באשר לאמירתו, "אני ה'; קראתי לך לצדקה, לכן אחזיק בידך", זה מצביע על כך שאלוהים קרא לנביאו מוחמד למעשים צדקים. צדקה היא טובה, ואין טוב שלא הדריך אותו אליו, ואין רע שלא אסר עליו. ואז הוא קם וקרא לאנשים לצדקה שלימד אותו אלוהים יתברך.

ואז הוא אמר, "אז אחזיק בידך ואגן עליך." זוהי אכן המציאות. אלוהים אחז בידו, כלומר הוא עזר לו, תמך בו וחיזק אותו. לאחר מכן הוא הגן עליו מפני מזימות אויביו והגן עליו מפניהם לאורך כל חייו. אלוהים לא לקח את נשמתו עד שמסר את המסר. אלוהים יתברך אמר בעניין זה: "הו שליח, העבר את אשר נגלה לך מאת אדונך, ואם לא תעשה זאת, אז לא העברת את המסר שלו. ואלוהים יגן עליך מפני האנשים." (קוראן 5:67)

באשר לאמירתו: (ואכרות לכם ברית לעם), פירוש הדבר שאלוהים מפקיד בידי הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) להוציא את העם (שהוא האומה) מהחושך אל האור, וזה יהיה תפקידו וחובתו.

יתר על כן, תיאורו את המסר כברית מצביע על כך שהברית שאלוהים כרת עמו היא הבטחה וחובה שעליו למלא. כי אלוהים רחום כלפי עבדיו; הוא לא השאיר אנשים בטעות, אלא שלח להם שליח להוציא אותם מהחושך אל האור. כל מי שיציית לו ייכנס לגן עדן, וכל מי שלא יציית לו ייכנס לגיהנום.

ואמרתו, "ואשים אותך... לאור לגויים", חלה גם על הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה), כי הוא הוציא אנשים מעבודת אלילים אל עבודת האל, הנעלה. זהו האור שמעבר לו אין אור. אלוהים אדירים אומר: "הוא הוא ששולח על עבדו פסוקים ברורים כדי שיוציא אותך מהחושך אל האור. ואכן, אלוהים תמיד טוב ורחום עליך." (סורה אל-חדיד: 9).

וגם אלוהים יתברך אומר: "הו נביא, אכן שלחנו אותך כעד ומבשר בשורות טובות ומזהיר, וכמי שמזמין את אלוהים, ברשותו, וכמנורה מאירה." (סורה אל-אחזאב: 45-46). כל הבשורות והתיאורים הטובים הללו חלים רק על נביא אחד, הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה), אשר השלים את בשורת הנביאים שלפניו, ישוע, משה, אברהם ואחרים (עליהם השלום).

באשר לאמירתו, "להוציא משבי את הכלואים והיושבים בחושך", פירוש הדבר שאלוהים ישחרר את הכלואים והמוסתרים מאור והדרכה באמצעות נביא זה. הוא זה שיוביל אותם לדרך ההדרכה, ודרכו, אנשים רבים החיים בחושך הפוליתאיזם ועבודת האלילים יובאו לאור עבודת האל בלבד, בשל ציות לחוק האסלאמי שהוא מביא. זה אכן קרה מאז שליחותו ועד היום הזה, כאשר אנשים נכנסים לדת מוחמד (האסלאם) מדי יום.

הביטוי "אלה הכלואים" מתייחס לאנשים הכלואים מהאמת עקב בורות, פוליתאיזם וסטייה מהדרך הנכונה, וחיקוי עיוור של החברה בה חיו, מבלי שהייתה להם הזדמנות לקרוא על האסלאם או הקוראן. אמרתו: "אלה היושבים בחושך" משמעה שהחושך שאליו מתייחסים הוא חושך הבורות והריחוק מאור האמת.

תועלת:

לאחר פסוק זה, הוא אמר:

8 אני ה', זה שמי; לא אתן כבודי לאחר, ולא אתן תהילתי לאלילים.

פירוש:

דבריו, "ולא אתן תהילתי לאלילים", הם דחייה נחרצת של עבודת אלילים ופולחן אלילים ופסלים שגולפו על ידי בני אדם ואז סגדו להם. זה מתיישב עם המסר שהביא הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה). הוא נהג לאסור על עמו משבט קורייש ואחרים לעבוד אלילים, וכאשר כבש את מכה, הוא השמיד 360 אלילים שהקיפו את הכעבה.

לפיכך, הפסוק חל על הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) בכך שקריאתו התמקדה בהשמדת אלילים ובהזמנת אנשים לעבוד את אלוהים לבדו.

לאחר מכן אמר, בהתייחסו לעלייה לרגל לחאג', שהוא עמוד התווך החמישי של האסלאם:

10. שירו ​​לה' שיר חדש, תהילתו מקצה הארץ. יורדים לים ולמלואו, לאיים ולתושביהם...

פירוש:

שיר זה מתייחס לתחינה "הנה אני, אלוהים, הנה אני. הנה אני, אין לך שותף, הנה אני. אכן, כל השבח, החסד והשלטון שייכים לך. אין לך שותף", שאומרים עולי רגל במהלך החאג' שלהם, הבאים מקצוות הארץ לבצע את פעולת הפולחן הזו, ביבשה ובים.

לאחר מכן, בסיום הבשורה הטובה, הוא הזכיר את תושבי מכה, כמו גם את שמחתם של תושבי סלע - הר במדינה שעדיין ידוע כיום - וכי כולם ישירו בשמחה בבוא הנביא:

11. יתן השממה ועריה להשמיע את קולם, יישובי קדר בהם שוכן. יתן ישירי תושבי סלע בשמחה; יתריעו מפסגות ההרים.

12. יתן כבוד לה' ויתבשר תהילתו באיים.

בשורה משמחת זו מדברת על שמחתם של אנשי מכה ומדינה עם בואו של הנביא (עליו השלום וברכות), על האדרתם וסגידתם לאלוהים, ועל קריאתם התכופה של הקוראן, שהוא בעיקרו מזמורים. זוהי צורה של האדרת והדרת אלוהים, כפי שמוזכר בבשורה. זה אכן קרה, כפי שמסופר בסיפורים היסטוריים, וזה נמשך עד היום.

באשר למילה "אלג'יריה" כאן, היא מסמלת את הארץ שבה יתממש האסלאם במלואו, שהיא כל כדור הארץ. אין מקום על פני כדור הארץ שהאסלאם לא הגיע אליו או יגיע אליו. "אלג'יריה" כאן אינה מתייחסת למדינת אלג'יריה, שכן כל כדור הארץ מוקף ומוחדר במים; היא, במהותה, אוסף של איים.

אלו הן כמה בשורות משמחות על נבואתו של מוחמד (עליו השלום וברכות).