הבשורה הראשונה

דבריו, "ה' צבאות", מתייחסים לאלוהים כמפקד העליון של צבאות השמיים.

דבריו, "ארעיד", מבטאים את כוחו ויכולתו של אלוהים לחולל שינויים גדולים ביקום. המילה "רעיד" כאן מתייחסת למהפך שהביאה נבואתו של מוחמד (עליו השלום), שביאתו שינתה אנשים מפוליתאיזם ועבודת אלילים למונותאיזם ולעבודת האל האחד.

אמרתו, "השמים והארץ, הים והיבשה", מסמלת את היקום וכל אשר בו.

אמרתו, "כל העמים", מתייחסת לכל העמים.

האמירה שלו, "תשוקת כל העמים", היא ביטוי המתייחס לאדם בעל ערך עצום ואהוב על כל העמים. לא היה נביא או שליח על פני האדמה הזו גדול ממוחמד (עליו השלום והברכה), כי כל מי שהכיר את חייו לאורך ההיסטוריה, הבין את אמת דתו, ובעל שכל והבנה בריאים, יאהב אותו וילך בעקבות אמונתו ללא היסוס, בין אם היה יהודי, נוצרי או פגאני.

האמירה שלו, "כל העמים", מצביעה על כך שהמסר שלו הוא אוניברסלי, לכל האנושות, כפי שאלוהים אמר לו בקוראן: {ולא שלחנו אותך אלא כרחם לכל האנושות, נושא בשורה ומזהיר} (סורה סבא: 28).

זה שונה מהמסר של ישוע, משה, זכריה, יוחנן, יעקב ויצחק. אלוהים שלח אותם לבני ישראל בפרט, ולא לכל גויי הארץ. בבשורה על פי מתי (15:24), אמר ישוע: "נשלחתי רק אל הצאן האובדות מבית ישראל".

כל מי שיבחן את מצבם של אנשים ברחבי העולם יגלה שני דברים: ראשית, שהאסלאם נפוץ בכל פינה בעולם, ושנית, שהאסלאם היא הדת הצומחת ביותר, במיוחד לאחר הופעת התקשורת והתקשורת החברתית.

ההצהרה שלו, "אמלא את הבית הזה בתפארת", מתייחסת לשחרור מחדש של ירושלים. ה"בית" כאן הוא ירושלים, וזה קרה בתקופת שלטונו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב (יהי רצון שאלוהים ירצה אותו) לאחר מותו של הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה).

ההצהרה שלו, "תפארת הבית האחרון הזה תהיה גדולה מתפארת הראשון", מתייחסת לשני בתים: ירושלים והכעבה במכה. תפארתה ומעמדה של הכעבה אכן גדלו מזה של ירושלים, ואנשים עולים אליה לרגל מאז ימי הנביא (עליו השלום והברכה) ואף לפני כן. היא הפכה לסמל של האסלאם ושל הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה).

הצהרתו, "ובמקום הזה יינתן שלום", מתייחסת לברית הביטחון שנכרתה בירושלים, אותה העניק עומר בן אל-ח'טאב לאנשי ירושלים כאשר כבש אותה. לפיכך, הנבואה עוסקת בהענקת שלום, וזה אכן התגשם. לסיכום, פירוש פסוק זה הוא נבואה על אירוע גדול וטרנספורמציה משמעותית בעולם, וכי אירוע זה קשור לבואו של "תשוקת כל העמים".

נבואה זו מהברית הישנה מדברת על מוחמד, שכן הוא השליח היחיד לכל העמים. הנביא חגי העביר אותה כמסר מאלוהים לבני ישראל, והרגיע אותם לאחר שובם משבי בבל לירושלים. הוא אמר להם: "אל תיראו, כי כה אמר ה' צבאות, הוא אלוהים: 'ארעיד את השמים ואת הארץ, את הים ואת היבשה, ואת חשק כל הגויים אשלח. ואמלא את ההיכל הזה - את ההיכל שבירושלים - כבוד, ותשוב לו כבודו, והוא ישיג כבוד והדר גדול יותר מבעבר. זה יקרה לאחר כינון השלום', שאכן התקיים, כאשר אנשים מכל רחבי העולם נוהרים אליו כעת להתפלל.

יש לציין כי נבואה זו אינה מתייחסת למשיח, משום שהמשיח הוא שליח לבני ישראל בלבד, ולא לכל הגויים כפי שנאמר בנבואה ובבשורה טובה זו.

למידע נוסף; בשורה טובה זו קשורה לבשורה הטובה הכלולה בישעיהו (60), והיא תידון בבשורה טובה מספר (21).