הבשורה העשרים ושתיים

הביטוי "קומי, הארי, כי בא אורך, וכבוד ה' עלה עליך", הוא קריאה מאלוהים לכעבה הקדושה במכה. זהו המקום שבו ירדה התגלות על הנביא מוחמד (עליו השלום), ואור האסלאם זרח שם, וכבוד ה' עלה וגדל, לאחר שעבדו אלילים על ידי האנשים.

הצהרתו, "כי הנה חושך מכסה את הארץ, וערפל עוטף את הגויים", מתארת ​​את מצב העולם לפני בוא האור האלוהי עם שליחותו של הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה), שקרא לעבודת האל לבדו.

הצהרתו, "הגויים ילכו באורך, והמלכים בזוהר הארתך", מבהירה שכל הגויים יקבלו את האסלאם, לא רק אחד, משום שאלוהים שלח את הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) לכל העמים. לפיכך, גויים ומלכים ייכנסו לאסלאם ויבואו למכה כדי לעלות לרגל לחאג'.

הצהרתו, "שא עיניך סביבך וראה. כולם התאספו יחד. הם באו אליך", מחזקת את הפסוק הקודם, המדבר על אנשים המגיעים למכה מכל קצוות תבל. התכנסות זו תתקיים בבית הקדוש של אלוהים (הכעבה) במכה, שכן אין מקום אחר בעולם שבו אנשים יכולים להתאסף.

הצהרתו, "בניך יבואו ממרחקים". הדבר מרמז על הגעתם של אנשים ממרחקים כדי לעלות לרגל לחאג', עמוד התווך החמישי של האסלאם.

ההצהרה שלו, "ובנותיך תישאנה בזרועותיהן", מתייחסת לטיפול ולחמלה האלוהית שיחבקו אותן עם הגעתן למכה. זה אכן המצב, שכן אלוהים יתברך ציווה על מוסלמים לדאוג לעולי הרגל, הן במסעם למכה והן לאחר הגעתם. אנשי מכה מכבדים ומכבדים את העולי רגל. אם עולה רגל חולה, הופך חסר כל או סובל מאסון, אנשי מכה יתגייסו לסייע לו ולהקל על מצוקתו כדי שיוכל להשלים את עלייתו לרגל ולחזור הביתה.

ההצהרה שלו, "כל עדר קדר ייאסף אליך; איל נביות ישרתו אותך; הם יוקרבו כרצון על מזבחי. אעטר את ביתי היפה", מתייחסת לכבשים המובאות למכה כדי להקרבן כקורבנות לאלוהים במהלך עונות החאג' והעומרה.

אמירתו, "אילי נביות ישרתו אתכם", נביות היה אחד מבני ישמעאל ונחשב לאחד משבטי ישמעאל בתורה. הוא ידוע גם בשם נבט ותואר כאחד השבטים הערביים הבולטים ביותר. טקסטים אשוריים מראים את קיומם של הנביות כשבט רב עוצמה, והוא מוזכר בספר בראשית כאחד מבני ישמעאל. (מקור: ויקיפדיה)

אמירתו, "עלו על מזבחי לרצון, ואני אעטר את ביתי יפה..." עולה בקנה אחד עם מה שקדם לה. אילים, שהם כבשים, נשחטים במכה כקורבן לאלוהים במהלך העלייה לרגל לחאג' ועומרה ונקראים קורבנות.

דבריו, "שעריך פתוחים תמיד; יומם ולילה לא ייסגרו לעולם, למען יובא אליך עושר הגויים", מתארים את מדינת מכה ואת המסגד הקדוש, בו נמצאת הכעבה. שעריה פתוחים יומם ולילה, לעולם לא סגורים. גויים באים אליה מכל מקום - עשירים ועניים, לבנים ושחורים, מלכים ואחרים. הם מביאים איתם את הוצאות נסיעתם ואת הסחורות שהם רוצים למכור; זהו עושר הויים.

באופן דומה, כל מה שמוזכר בישעיהו ס' מתייחס לאותה נבואה שהוזכרה לעיל, ומספר הפסוקים בה הוא 22.

למידע נוסף, ישעיהו ס' מדבר על תחייתם והתחדשותם של בני ישראל. הנביא ישעיהו מכריז שאור אלוהים זרח על ציון, שגויים ומלכים יתאספו בזוהר אור אלוהים, שהחושך הסתיים, ושהדיכוי ייפסק, ויביא עושר לגויים. הוא גם מציין שמלכים יבואו ממרחקים לעבוד את אלוהים.

וגם למידע נוסף; בשורה טובה זו קשורה לבשורה הטובה המוזכרת בחגי (2), והיא נדונה קודם לכן בבשורה מס' (1).