בשורה 2 מתוך 40
הבשורה השנייה
בראשית 49:10
בספר בראשית (מט:י) (מהדורת ואן דייק), יש נבואה על הנביא האחרון מוחמד (עליו השלום וברכה), שבה דיבר הנביא יעקב אל בניו לפני מותו באומרו: "לא יסור שבט מיהודה ומטה שליט מבין רגליו עד בוא שילה; וללו יהיה צייתן העמים".
← לקריאת הבשורה בספר — עמוד 17בספר בראשית (מט:י) (מהדורת ואן דייק), יש נבואה על הנביא האחרון מוחמד (עליו השלום וברכה), שבה דיבר הנביא יעקב אל בניו לפני מותו באומרו: "לא יסור שבט מיהודה ומטה שליט מבין רגליו עד בוא שילה; וללו יהיה צייתן העמים".
בראשית 49:10 — כפי שהובא בספר
Listen — בראשית 49:10
0:00 / 0:00
Press play to have this chapter read aloud.
ההצהרה שלו, "לא יסור שבט מיהודה ומטה שליט מבין רגליו עד בוא שילה", פירושה שהסמכות לשלוט ולחוקק לא תסור מצאצאי יהודה. יהודה היה אחד מבניו של יעקב, והשם פירושו "השמח בו", והשרביט מסמל את כוח החקיקה.
ההצהרה שלו, "מבין רגליו", פירושה מצאצאי יהודה וצאצאיו, כך שהחוקים ימשיכו לעבור דרך צאצאיו, בני ישראל.
הצהרתו, "עד שיבוא שילה", מתייחסת למילה העברית "שילה", שמשמעותה "בעל הסמכות" וגם "מביא השלום". הצהרתו, "ולו תהיה ציות הגויים", ידועה מבחינה היסטורית כמשמעותה שאף אומה לא נכנעה מעולם לנביא מלבד מוחמד. אומות מסין במזרח ועד האוקיינוס האטלנטי במערב, מהודו בדרום ועד צפון טורקיה בצפון, נכנעו לו משום שהמסר שלו היה אוניברסלי, לכל האנשים, בניגוד למסרים של נביאים אחרים, כמו ישוע, שאלוהים שלח במיוחד לבני ישראל. בבשורה על פי מתי (15:24), אמר ישוע, "לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות מבית ישראל".
לכן, ה"שילה" המוזכרת בנבואה זו מתייחסת למוחמד, עליו השלום וברכה, חותם הנביאים והשליחים. תמצית המשמעות היא שחוק בני ישראל עבר בירושה לצאצאי (יהודה) כמו בנבואה הקודמת, עד שהנבואה הועברה מצאצאי בני יעקב (בני ישראל) לצאצאי בני ישמעאל. ואין נביא בין צאצאי ישמעאל מלבד מוחמד בן עבדאללה. לכן החוק השתנה מחוקי יהודה (התורה) לחוקי האסלאם, כך שפרקטיקה של חוק יהודה בטל בגלל העברת הנבואה.
בשורות קשורות
פרקים החולקים מקומות, דמויות או רעיונות עם בשורה זו.