הבשורה התשע עשרה

והצהרתו של אלוהים לאברהם לפני כן, "זרעך יירשו את ארץ אויביהם", פירושה שעוקבך, הו אברהם, יירשו ויחזיקו ברכושם של אותם אויבים שנלחמו נגדם. ה"ארץ" כאן היא מטאפורה לכניסה לבית, המייצגת את האדמות שבבעלות הכופרים. אדמות אלה יעברו לאחר מכן לידי המוסלמים. זה התממש רק עבור מוחמד, כאשר ניצח את אויביו, ואדמות אלה נכנסו לממלכתו, הן במהלך חייו והן לאחר מכן, כפי שקרה עם האימפריות הפרסית והרומית. כל זאת תוך שמירה על כבודם של אלה שנכנסו לממלכתו, גם אם לא אימצו את האסלאם. האסלאם אוסר על דיכוי אלה שהמוסלמים כבשו ומצווה לספק להם הגנה ולהעניק להם את זכויותיהם הדתיות והעולמיות. נושא זה דורש דיון נפרד; להרחבה נוספת, עיינו בספר "זכויותיהם של לא-מוסלמים בארצות מוסלמיות" מאת ד"ר סאלח בן חוסיין אל-עייד, הזמין באינטרנט.

והצהרתו שלפני כן, "ארבה את צאצאיך ככוכבי השמים וכחול שעל שפת הים", מכילה...

ראוי לציין את מספר המוסלמים ההולך וגדל לאורך ההיסטוריה; זוהי מציאות.

יתרה מכך, סטטיסטיקות מצביעות על כך שרוב המתגיירים מדת אחת לאחרת בעת החדשה הם מתאסלמים, במיוחד לאחר התפשטות התקשורת האסלאמית, אשר סייעה להחדיר את האסלאם לשפות בינלאומיות, בניגוד לעבר כאשר התקשורת נשלטה על ידי ישויות לא-אסלאמיות.

נבואה זו מתיישבת עם נבואה אחרת בבראשית (יז:כ), שם אמר אלוהים לאברהם בנוגע לישמעאל: "ואעשהו לגוי גדול".

דבר זה יכול להתגשם רק באמצעות נבואתו של מוחמד (עליו השלום), שכן הוא צאצאיו היחיד של ישמעאל שהפך לנביא, וגוי גדול יצא אחריו.