הבשורה הארבע עשרה

הפסוקים מדברים על טיהור מוחלט של האומה באמצעות הסרת האלילים שסגדו להם בתקופה שלפני האסלאם של בורות. זה אכן הושג על ידי הנביא מוחמד (עליו השלום) כאשר כבש את מכה ושחרר אותה משלטון הפוליתאיסטים שסגדו לאלילים, פסלים, אבנים ופסלים. עם כניסתו למכה, גילה שסביב הכעבה היו אלילים רבים, 360 במספר. הוא הכה אותם במקל בידו תוך כדי קריאת דברי אלוהים יתברך: {האמת באה, והשקר נעלם. אכן, השקר לעולם ייעלם.} (סורת אל-איסרא: 81) ו{האמת באה, והשקר לא יוכל להוביל דבר ולא להשיב דבר.} (סורת סבא: 49).

אלילים אלה נפלו והתנפצו, ושמותיהם נעלמו ונשכחו.

כך, דגל הפוליתאיזם נשבר ונחלש, ודגל המונותאיזם ועבודת האל לבדו הורם גבוה.

משמעות דבריו, "וגם הנביאים הוסרו", היא שחוקי הנביאים בוטלו על ידי חוק מוחמד (עליו השלום וברכות), שהחליף אותם. מוחמד (עליו השלום וברכות) הוא הנביא האחרון, המאשר את אלה שבאו לפניו, והוא הביא את החוק האלוהי הסופי. הקוראן הוא האחרון מבין הספרים האלוהיים, ומה שקדם לו הושחת או אבד.

באשר לאמירתו "והרוח הטמאה הוסרה", הכוונה היא לטומאת הפוליתאיזם, אשר הוסרה, כפי שהוזכר קודם לכן. זה עולה בקנה אחד עם מה שנאמר בקוראן בנוגע לפוליתאיזם כטומאה.