הבשורה השישית

ראשית: הטקסט מכיל תיאורים של הנביא מוחמד (עליו השלום), כלומר, יופיו שאין שני לו, כפי שאמר: "אתה יפה יותר מכל אדם אחר."

יופי זה מוזכר בספרים שתיעדו את תכונותיו ותכונותיו.

שנית: הצהרתו, "חסד נשפך על שפתיך", מתייחסת לרהיטות ולאופיו המופלא של הקוראן.

שלישית: בפסקה (2), הוא אמר, "לכן ברכך אלוהים לנצח", כלומר, המסר שלו הוא נצחי ובלתי משתנה, ואכן הוא נשמר כפי שהוא.

זו משמעות הצהרתו בפסקה (6): "כסאך אלוהים לעולם ועד".

ואז אמר: 3: חגור חרבך על ירך, גיבור, בתפארתך ובהדרך.

4: בתפארתך, צאו; רכבו. למען צדק, שלום וצדקה, ימינך תראה לך מעשים נוראיים.

5: חיציך המחודדים ינקבו את לבבות אויבי המלך; גויים יפלו תחתיך.

פרשנות: הנביא מוחמד (עליו השלום) היה איש חרב שבעזרתו ניצח את אויביו אשר עמדו כמכשולים למאמציו להפיץ את מסר האסלאם ולכונן אמת וצדק, החל מהשבטים הערביים, ולאחר מכן הכוחות הרומיים. בתקופת הח'ליפות של אבו בכר אל-סידיק ולאחר מכן עומר בן אל-ח'טאב, הרומאים והפרסים הובסו.

תיאור זה המוזכר בנבואה חל רק על הנביא מוחמד (עליו השלום). ישוע (עליו השלום) לא נשא חרב, וגם לא ניצח את אויביו, וגם לא כיוון את חיציו אל ליבם כדי להפיץ את הקריאה לאמת. במקום זאת, הוא שאף להפיץ את המסר בלשונו בלבד. כאשר ביקשו להורגו, אלוהים הרים אותו השמיימה, מכובד ומרומם. יתר על כן, הוא לא היה מלך בקרב עמו.

הצהרתו בפסקה 6, "שרביט צדק הוא שרביט מלכותך", פירושה שממלכתו (המיוצגת על ידי השרביט) מבוססת על צדק ומשפט, לא על דיכוי ועריצות. זה אכן המצב, כפי שתועד בטקסטים ביוגרפיים והיסטוריים.

לידיעתך; אלוהים אדירים אמר לנביאו מוחמד (עליו השלום) בקוראן: "ולא קראת לפניו שום כתוב, וגם לא כתבת ביד ימין. אחרת, למזייפים הייתה סיבה לפקפק. אלא, מדובר בפסוקים ברורים [השמורים] בליבם של אלו שקיבלו ידע. ואין מכחישים את פסוקינו מלבד העושים עוול." (קוראן כ"ד:) משמעות הפסוק הנכבד הזה היא: הו שליח, לא קראת שום ספר לפני כן, וגם לא כתבת אותיות ביד ימין לפני שהקוראן נגלה לך. אלא, הפכנו אותך לא יודע לקרוא ולא לכתוב. החוכמה מאחורי זה היא שאם היית מסוגל לקרוא או לכתוב, אנשים היו אומרים: "אתה מחבר את הספר הזה (כלומר, את הקוראן)", או "קראת כתבים קודמים, העתקת מהם ויצרת את הקוראן הזה". אך מאחר שעשינו אתכם לא כתובים ולא קרוא, ושמעו מכם את הקוראן הזה, בידיעה שאף בן אנוש לא יוכל ליצור דבר כזה, אפילו לא פסוק אחד, ושהוא שונה מדיבור אנושי, הספק הזה הוסר מהם. ידעו שאין ברירה אלא להכיר בכך שזוהי התגלות מאלוהים. לכן, המאמינים האמינו בנביאתכם, ואלה שהיהירים דחו אותה. הוא הפך להיות יהיר.

7. אהבת צדק ושנאת רשע; לכן משח אותך אלוהים אלוהיך בשמן שמחה יותר מחבריך.

פירוש הביטוי הזה הוא שהנביא מוחמד (עליו השלום) אהב את הטוב ושנא את הרע, כמו כל הנביאים שבאו לפניו. עם זאת, אלוהים העדיף אותו על פניהם בכך שהפך את המסר שלו לאוניברסלי, עבור כל האנשים עד יום התחייה, כדבריו: "אלוהים אלוהיך משח אותך בשמן שמחה יותר מחבריך". חבריו הם אחיו, הנביאים שקדמו לו.

9. בנות מלכים הן בין בנות המלכים המועדפות עליך. המלכה מוצבת לימינך בזהב שופע.

הפירוש של הביטוי הזה הוא שהנביא מוחמד (עליו השלום) נישא לספיה בת חויאי בן אח'טאב, אישה יהודייה ומנהיגת עמו.

הוא קיבל גם את מריה בת שמון אל-קיבטיה כמתנה מאל-מוקאוקיס, הפטריארך של כנסיית אלכסנדריה, אותו מינה הראקליוס, הקיסר הביזנטי, למושל מצרים.

שהרבאנו בינת יזדגרד (מלך פרס) הייתה אשתו של בנו אל-חוסיין (יהי רצון אלוהים עליו), בן בתו פאטימה (יהי רצון אלוהים עליה). יתר על כן, גויים ייכנעו לו וייכנסו לדתו בשמחה ובשמחה, וזו משמעות דבריו: "בבגדים רקומים יבואו אל המלך. אחריהם יובאו לפניך נערות, חברותיהן. הן יבואו בשמחה ובשמחה."

ואז אמר: "הם ייכנסו לארמון המלך", כלומר אנשים ייכנסו לדתו, ועמו יזכה לכבוד לאחר ההשפלה שסבלו לפני שליחותו.

ואז אמר: "במקום אבותיכם יהיו בניכם", כך אלוהים יחליף את שלטון אבותיו, שהיו אדוני מכה, בשלטון בניו, חסידיו, אשר יהפכו לשליטי הארץ, כפי שיפורט בהמשך.

ואז אמר: "אתה תכונן אותם כמנהיגים בכל רחבי הארץ", כלומר הם יהיו אדוני העולם. אכן כך הדבר, שכן חבריו של הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) שלטו על אומות, וכך גם הח'ליפים שירשנו אותם, עד שהמדינה האסלאמית השתרעה מסין במזרח ועד אנדלוסיה במערב, ומטורקיה בצפון ועד הודו בדרום. רק ממלכה קטנה שנשלטה על ידי הרומאים, שהיא חלק מאירופה, נותרה.

ואמרתו "אזכיר את שמך בכל דור ודור", משמעה דור אחר דור.

אז אמר, "על כן יהללו אותך גויים לנצח נצחים." וזה אכן המצב, כי הוא אחמד, מוחמד ומחמוד. שמו הראוי לשבח נגזר לנצח נצחים, והספרים שנכתבו על חייו פה אחד בשבחיהם, בנוסף למה שנכתב על ידי הוגים לא מוסלמים, מזרחנים, פילוסופים והיסטוריונים ישרי דעות.

יתרה מכך, מוסלמים זוכרים אותו ללא הרף בכל פעם שהם זוכרים את אלוהים, בכל עת ובכל מקום, באוויר, ביבשה ובים, משום שהם מכריזים ללא הרף, "אני מעיד שאין אלוהים מלבדי אלוהים, ואני מעיד שמוחמד הוא שליח האלוהים", בקריאה לתפילה, במהלך התפילה עצמה ובמצבים אחרים.