הבשורה העשרים וחמש

לאחר מכן, אם המאמינים, עאישה (יהי רצון שאלוהים ירצה בה), מזכירה שכאשר הגיעו לראשונה למדינה, זו הייתה הארץ המוכת המחלות ביותר עלי אדמות. היא (מי ייתן ואלוהים ירצה אותה) אמרה, בהמשך לסיפור: "הגענו למדינה, וזו הייתה הארץ מוכת המחלות ביותר עלי אדמות. היא אמרה: 'העמק היה עומד ומסריח'", כלומר היו בו מים עומדים.

משמעות דבריה היא שעמק בוטאן בדרום העיר היה זורם לאורך כל השנה ב"נג'לן", כלומר, במים המשתנים והמרקיבים שעמדו בו הרבה, ומכאן עלו קדחות רבות, והמגפה התפשטה, אז אלוהים הסיר מהם את המגפה ואת הנגע, והעיר הפכה בריאה והייתה לה אוויר טוב עד היום הזה.

מסופר על ידי אל-בוכארי (3926) ומוסלמי (1376) על פי סמכותה של עאישה, מי ייתן ואלוהים ירצה בה.

פסוק זה נחשב לנבואה ובשורה משמחת בנוגע למוחמד (עליו השלום), שכן אלוהים הסיר את החום והמגפה ממדינה בגלל תחינתו.

ראוי לציין שמה שהוזכר שני פסוקים לפני פסוק זה ב-(3:3) הוא:

3. אלוהים בא מתימן, והקדוש ברוך הוא מהר פארן.

מיקומה של "תימן" הוא מיקומה של מדינה, וגם כיום, תמן נחשבת לחלק ממדינה.

"פארן" היא מכה, על פי הקונצנזוס של מוסלמים, יהודים ונוצרים. פארן היא מילה עברית, שעברה ערבית, והיא אחד משמותיה של מכה. זוהי הארץ בה חי ישמעאל, כפי שמוזכר בבראשית (פרק 21): "והתמקצע בירי בחץ וישב במדבר פארן".

משמעותו של פסוק זה טמונה בבשורה המשמחת שהוא מכיל על נבואתו של מוחמד (עליו השלום), שכן בשורתו הושלמה בין שתי הערים הגדולות הללו.