הבשורה הרביעית

לפניו יכרעו אנשי מדבר, ואבק ילקקו אויביו. מלכי תרשיש ואיים ישלחו מנחה, מלכי שבא וסבא יביאו מתנות. כל מלכים ישתחוו לו, כל הגויים יעבדו אותו, כי יושיע עניים צועקים, ואביונים שאין להם עזרה." "הוא מרחם על העניים והנזקקים, ומציל נפשות עניים מדיכוי וגזל; הוא גואל את חייהם. הוא מוקיר את דמם לפניו. הוא נותן להם זהב משבא ומתפלל עליהם תמיד; הוא יברך אותם כל היום. יהיה קומץ חיטה בארץ, על ראשי ההרים; פריה יתנדנד כלבנון, וכעשב הארץ יפרחו. שמו יהיה לנצח; עד השמש יגיע שמו; וכל גויי הארץ יתברכו בו.

ברוך ה' אלהים, אלוהי ישראל, אשר לבדו עושה נפלאות. ברוך שמו כבוד לנצח, ותמלא כל הארץ כבודו. אמן ואמן. *** פירוש:

נבואה זו מנבאת את בוא הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה), שכן היא מתייחסת לנביא אשר ימשול בצדק וביושר, ייתן צדק לעניים, יציל את הנזקקים וירתיע את המדכאים. דבר זה התגשם בתקופת הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) ובתקופת הח'ליפים הנכונים שאחריו. גם כיום, למדינות הנשלטות על ידי האסלאם יש את שיעורי הפשיעה הנמוכים ביותר.

ההצהרה שלו, "ההרים יביאו שלום לעם, והגבעות צדק", פירושה ששלום ושלווה ישררו ברחבי הארץ, ויכללו גם הרים וגם גבעות. המילה "גבעות" כאן מתייחסת לרבים של "גבעה".

ההצהרה שלו, "יפחדו מכם כל עוד השמש זורחת", פירושה שאויביו יפחדו להתעמת איתו ומהתפשטות דתו, שכן כאשר האסלאם ישתרש בארץ, מערכות אנושיות אחרות ייעלמו.

הצהרתו, "לפני הירח, דור אחר דור", מסמלת את ההמשכיות הנצחית של דת זו, שהיא לא תדעך כל עוד הירח קיים, כלומר כל עוד ימים ושנים קיימים. ביטוי זה מציין קביעות ויציבות.

הצהרתו, "מדור לדור", משמעה מדור לדור.

בשורה משמחת זו משווה את שליחותו של הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) לגשם היורד על עשב גזום. העשב הוא מה שהחקלאי גזם מהצמחייה; הוא מנותק מהאדמה וזקוק למים כדי לגדול. הגשם היורד עליו נחשב לחבל הצלה עבור הצמח עצמו לפני שהוא נובל ומת.

הצהרתו, "בימיו, יאיר האמת, ושלום ישתפר". ביטוי זה מסמל שבמהלך ימיו של נביא אמת זה, שלום ישתפר. כאן, שלום מתייחס לשני דברים: הברכה "שלום עליכם וחסדי אלוהים וברכותיו", אותה עודד הנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) את המוסלמים להציע זה לזה, והשלום שהוא פרי הביטחון במולדתם.

ההצהרה שלו, "עד שהירח דעך", רומזת לעידן חדש שאליו תיכנס כל האנושות, המאופיין בשלום ושלווה עקב מיגור הפוליתאיזם והבנת המונותאיזם. בתקופה זו יראו מספר רב של אנשים מאמצים את האסלאם, והאהבה תשגשג ביניהם כשהם יהפכו לקהילה אחת, אפילו על פני מרחקים עצומים, קשורים יחד בקשר האמונה. בקיצור, מספר המאמינים יגדל וירבה, והאסלאם יתפשט בכל מקום עד קץ הזמן, המסומל על ידי דעיכת הירח. ההצהרה שלו, "הוא ימשול מים עד ים, ומנהר עד קצה הארץ", פירושה שהנביא מוחמד (עליו השלום והברכה) ימשול מקצה הים ועד קצה הארץ, וכל העמים ייכנעו לו. זה מה שקרה מבחינה היסטורית, כפי שצוין בנבואות הקודמות. זה מסמל שהמסר שלו הוא אוניברסלי ומקיף, ושהעם יקבל אותו בקלות.

ההצהרה שלו, "לפניו יכרעו אנשי המדבר, ואויביו ילקקו עפר. מלכי תרשיש והאיים ישלחו מנחה; מלכי שבא וסבא יביאו מתנות. כל מלכים ישתחוו לפניו; כל העמים יעבדו אותו", פירושה שהוא יכבוש כמה ממלכות. זה אכן קרה. פרס ורומא נפלו בתקופת שלטונו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב (יהי רצון שאלוהים ירצה בו), באיראן, בלבנט ובמצרים. לאחר עומר, האסלאם התפשט ברחבי אפריקה ונכנס לאירופה במערב, והוא התפשט גם מזרחה עד שהגיע לסין ולאינדונזיה. ההצהרה שלו, "מלכי תרשיש ואלג'יריה", מתייחסת לתרשיש, עיר בלבנט, אם כי יש האומרים שהיא בלבנון. ההקדמה היא הקדמה לספרים ומכתבים. אלג'יריה מתייחסת למדינה כולה.

הצהרתו, "מלכי שבא וסבא יעניקו מתנה", מתייחסת לשבא, עיר שמיקומה ידוע רק לאלוהים, ולסבא, ממלכה בדרום ערב הממוקמת בתימן.

הצהרתו, "הוא יגאל את חייהם. הוא יטפח את דמם בעיניו. הוא יחיה ויתן להם זהב משבא", פירושה שהוא ייתן בנדיבות לעניים ויהיה להם נדיב. הנביא מוחמד (עליו השלום) הוציא בשפע, כמו מי שאינו חושש מעוני. הוא היה נדיב, ונדיבותו הייתה גדולה ביותר במהלך הרמדאן.

הצהרתו, "ויתפלל עליו תמיד. כל היום יברך אותו... שמו יהיה לנצח. שמו יהיה כל עוד תזרח השמש, והם יתברכו על ידו", פירושה שאנשים מהללים את הנביא מוחמד (עליו השלום), מודים לו על קריאתו לטוב ומכירים בסגולותיו. חלק מהכבוד שלו הוא שכל המוסלמים מכבדים אותו בביטוי "עליו שלום וברכה", המסמל תפילה למעמדו המורם ולשמירה על דתו.

ההצהרה שלו, "כל גויי הארץ יקראוהו ברוך", פירושה שכולם יאמרו עליו "ברוך הוא", שהיא ביטוי של שבח, וזה אכן מה שיקרה.

האמרה שלו, "יהיה קומץ חיטה בארץ, על ראשי ההרים; פריה יתנדנד כפרי הלבנון, ופרחו בעיר כעשב הארץ", פסוק זה מבטא את פריחתה וברכתה של הארץ בתקופתו של נביא זה ואת המסר הגדול שהביא, אשר ימלא את הארץ בצדק וברחמים. ערים ישגשגו ויגדלו כעשב, כי עם ביטחון בא שגשוג, ועם פחד באים מהומה וקושי.

האמרה שלו, "יהיה קומץ חיטה בארץ, על ראשי ההרים", היא ביטוי לשפע התבואה והברכות שימלאו את הארצות עד ההרים הגבוהים ביותר. ההשוואה כאן היא ללבנון, הידועה בירוק הריה.

הבשורה מסתיימת בתפילה שכל הארץ תתמלא בתפארת האל יתברך, אשר לבדו ראוי לכך.